פסק-דין בתיק ת"א 35892-03-11

1.         לפניי תביעה כספית שבה עותרת התובעת לחייב את הנתבע בגין יתרת חוב עבור רכישת תשומות ממנה, בסך של 128,334 ש"ח.

2.         הנתבע טוען כי דין התביעה נגדו להידחות בהעדר יריבות, שכן לטענתו, ההתקשרות עם התובעת היתה באמצעות חברה שבבעלותו, וכי לא קמה לתובעת עילת תביעה אישית נגדו.

3.         העובדות הצריכות לענייננו הינן כדלקמן:

            התובעת הינה חברה העוסקת באספקה ושיווק תשומות לחקלאות.

הנתבע הינו חקלאי העוסק בהבחלה ושיווק בננות. בשנת 1995 הקים הנתבע יחד עם אשתו גב' ספז סימונה, חברה בשם "ספז אלחנן הבחלה ושיווק בננות ופירות בע"מ" (להלן "החברה").

בשנת 2001 החלה התובעת לספק לנתבע (לטענת התובעת) או לחברה (לטענת הנתבע) תשומות שעיקרן מגשים מקרטון לאריזת הבננות לשיווק.

לטענת התובעת, התשומות סופקו לנתבע בהתבסס על התקשרות אישית שהיתה עימו, ולתמיכה בטענותיה הנ"ל, הפנתה התובעת לאסופת החשבוניות שהונפקו על ידה ואשר צורפו לכתב התביעה, שעליהן התנוסס שמו של הנתבע "ספז חנן" עם מספר עוסק מורשה התואם את מספר הזהות שלו.

4.         התובעת הוסיפה וטענה כי לאחר תקופה ארוכה של התקשרות בינה לבין הנתבע, פנה הנתבע אליה וביקש לשנות את טיב ההתקשרות באופן שתהיה עם החברה שבבעלותו, אולם היא התנתה את השינוי הנ"ל בחתימת הנתבע ואשתו על ערבות אישית להתחייבויות החברה, דרישה שהנתבע סירב לה, ומשכך, המשיכה התובעת לפעול על פי המתכונת הקיימת, היינו בהתבסס על ההתקשרות האישית מול הנתבע.

5.         בחודשים ינואר 2009 עד ינואר 2010 הצטבר חוב אצל התובעת שהסתכם נכון ליום הגשת התביעה בסך של 128,334 ש"ח, שבגינו הוגשה התביעה דנן כנגד הנתבע.

6.         הנתבע שלל מכל וכל את טענות התובעת, וטען כי  התובעת ידעה מאז ומתמיד על קיום החברה וכי ההתקשרות הינה מול החברה ולא מולו באופן אישי. עוד טען כי כל התשלומים עבור הזמנת המוצרים, לאורך כל השנים, בוצעו באמצעות החברה, וכי כל העסקאות עם התובעת דווחו בספרי הנהלת החשבונות של החברה, וכי כל הסחורה נתקבלה על ידי עובדי החברה. עוד הוסיף וטען כי השם "ספז אלחנן בע"מ" הופיע על מגשי הקרטון שאותם סיפקה התובעת לחברה על פי הזמנתה של האחרונה, וכי התוכן השיווקי של התובעת אף הוא מוען לחברה. עוד טען הנתבע כי החברה היתה מוכרת לספקיה ולקוחותיה השונים בשמה המקוצר "ספז אלחנן בע"מ" ו/או "ספז אלחנן", שם אשר הופיע על ארגזי הבננות של החברה, וכי היתלותה של התובעת בשם הזה שאותו היא רשמה על החשבוניות שהנפיקה, לצורך חיובו באופן אישי, מהווה הטעיה והתנהגות בחוסר תום לב.

7.         הנתבע הוסיף וטען כי בשנת 2009, הגיע למשרדי החברה נציג התובעת מר ישראל אשכנזי שדרכו התנהלו העסקים בין הצדדים, והודיע לו על מדיניות חדשה שנוקטת בה התובעת והיא החתמת בעלי החברות ו/או המנהלים על ערבויות אישיות, וביקש מהנתבע ומאשתו, כבעלי החברה, לחתום על ערבות אישית להבטחת התחייבויות החברה כלפי התובעת. הנתבע ואשתו סירבו בתוקף לדרישה הנ"ל תוך שהם מבהירים לו כי מעולם לא נתבקשה החברה, על ידי מתחרי התובעת שמולם היא עובדת, לחתום על ערבות אישית. נוכח חששה לאבד לקוחות, לא עמדה התובעת על דרישתה הנ"ל, והמשיכה לספק לחברה תשומות.

8.         בשנת 2011 נקלעה החברה לקשיים תזרימיים והפסיקה את פעילותה, ומסיבה זו בחרה התובעת, לשיטת הנתבע, להגיש את התביעה נגדו, תוך הצגת מצג שווא שהוא היה צד לעסקאות, במטרה לנסות להיפרע את החוב ממנו.

9.         העדויות

            מטעם התובעת העיד נציגה מר ישראל אשכנזי.

מטעם הנתבע העידו הנתבע, אשתו, וגב' איריס וקנין אשר שימשה כמזכירה ומנהלת חשבונות של החברה בתקופה הרלוונטית לתביעה.

10.        דיון

לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי אותן על רקע חומר הראיות שהוגש, הגעתי למסקנה כי דין התביעה כנגד הנתבע להתקבל. להלן נימוקיי:

     א.    הוכח כי כל החשבוניות אשר הונפקו על ידי התובעת לאורך כל השנים, ונמסרו לידי הנתבע, נשאו את השם שלו, ללא ציון קיומה של התאגדות בערבון מוגבל. הנתבע אשר ענייניו נוהלו על ידי הנהלת חשבונות ורואה חשבון, לא השיג על דרך הפקת החשבוניות כמתואר לעיל, וטענתו כי הינו איש אדמה וכי אינו מעורה בעניינים אלה, אינה משכנעת בעיני, וזאת בשים לב שענייניו הכספיים היו מנוהלים על ידי אנשי מקצוע כמתואר לעיל.

     ב.    על טיב ההתקשרות בין צדדים עסקיים שאין ביניהם הסכם בכתב, ניתן להסיק בראש וראשונה, ממסמכים בכתב שהוחלפו ביניהם, ואשר מטבע הדברים אמורים לבטא את הדרך שבה בחרו להתקשר. בענייננו, החשבניות אשר נשאו את שם הנתבע באופן אישי, מהוות אינדיקציה לטיב ההתקשרות בין הצדדים, וקיומה של חברה בבעלות הנתבע ו/או ידיעתה של התובעת על קיומה של חברה כאמור, אינו מעלה ו/או מוריד בנסיבות העניין, שכן חזקה שכל אדם מנהל את עסקיו כראות עיניו ומשיקולים עסקיים שלו. גם העובדה שכל העסקאות עם התובעת הוקלדו בספרי הנהלת החשבונות של החברה ו/או נפרעו בהמחאות של החברה ו/או שמגשי הקרטון שהוזמנו דרך התובעת נשאו את השם המקוצר של החברה, אינם מעניינה של התובעת ואינו אמור להשליך על סוג ההתקשרות עימה, כל עוד שהדבר לא קיבל ביטוי בכתב בין הצדדים.